<h1>ראבי"ה סימן קי"ד</h1>
<h2>דף מ:</h2>
ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אמר רב הונא חוץ מן הפת ומן היין ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין. והלכתא כר' יוחנן אפי' לגביה דרב וכל שכן לגבי רב הונא תלמידיה, וכן פסקו הגאונים, ותו דר' יוחנן אוקי למילתיה אפי' כרבי יוסי: וקיימא לן כר' יוחנן שאמר כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה, פירוש שצריך מלכות עם הזכרת השם, משום דר' יוחנן מוסיף אדרב, ותו דבברייתא דמסייעא לרב קתני מלהזכיר שמך עליו וכי מתרץ לה ר' יוחנן לא משבש לה אלא שמוסיף לומר מלהזכיר שמך ומלכותך. וכך נהגו העם. וגרסינן בירושלמי דפיאה פרק כל זית כל הלכה [שהיא] רופפת ואין אתה יודע מה טיבה צא וראה האיך צבור נוהגים. ואם לאחר אכילתו אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא יצא ידי הזן את הכל, רק שיגמור השלש ברכות. ובכל ענין שירצה יגמור, דתניא ואלו נאמרים בכל לשון וחדא מינייהו ברכת המזון. ירושלמי א"ר שמואל הלכה כר' מאיר שאפי' אמר מה נאה חפץ זה ברוך האל המלך שבראו יצא, ובפרק הרואה גרסינן נמי בריך רחמנא דיהבך ניהלן. ובירושלמי פרק הרואה גרסינן רב יהודה בשם רב כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה רב אמר צריך לומר ברוך אתה ה' שמואל אמר צריך לומר אלוקינו. תני הפותח ביו"ד ה"א וחותם ביו"ד ה"א הרי זה חכם [וכו'] הפותח באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א ה"ז בינוני ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד ה"ז דרך אחרת. וראינו בשם רבינו שמעיה דבתפלה בי"ח ברכות ובשתים [של קריאת שמע] לפניה ולאחריה לא אמרינן מלכות משום דרחמי נינהו, וכל מלך הוא משמע מדת הדין, דכתיב מלך במשפט וכו', ותו שכיון שביוצר בתחלתו ובמעריב בתחלה איכא [מלכות תו לא צריך] בכל השאר, וגם י"ח הוי (ב)ברכה הסמוכה לחברתה. ור"י לא בעי מלכות בסוף הברכה. ומיהו פתחינן בי"ח בברוך, מפנ ד[ב]תפלת מנחה אינו סמוך לשום ברכה, ומיהו לא מצינן למימר בההוא שעתא מלכות, [ואומר] מלך עוזר ומושיע. ובברכה אחת מעין שבע בלילי שבת הוא אומר במקום מלכות האל הקדוש שאין כמוהו. ברוך גומל חסדים עליה נפלאתי.
